שיח מתמשך במרחב הביניים שבין אמנות פלסטית לשירה הניב את ספר האמן ואת התערוכה “כתיבת הארץ”, מפגש הבא לידי מיצוי בייצוגים ויזואליים של נוף מקומי ובשירים השואבים את השראתם מאותו נוף עצמו. שתי עמדות תצפית חוברות, באמצעים שונים, ליצירת תהודה חדשה.
שרידים קרטוגרפיים משולבים בתצלומים דיגיטליים מרובדים. הארץ ההיא המופשטת והארץ הזו המקומית מבקשות לייצר את מפת הנִראות, את הזיקה להוויה טעונת סמליות צורנית וסמנטית ואת המנעד של דיבור שירי המבקש תדיר לאסוף את רשמי הזמן והמקום לכדי חטיבה מלוכדת, הנוגעת במהות, שהרי, כדברי ניוטון, “האמת היא תולדה של דממה ושל התבוננות פנימית מתמדת”. כך גם המעשה המשותף: בהטמעתם של פרגמנטים פואטיים בתוך החומר פנימה, הם הופכים באחת לדיבור העומד בפני עצמו.

​

ורדה גנוסר